ההסגר והבדידות שמביא על עצמו המצורע הם פתח לחשבון נפש. כולנו התנסינו בזמן כזה, וראינו שאפשר להסיח דעת בטלפונים ושאר הסחות. אבל הסגר זה זמן מסוגל לנסות להתבודד ולנצל את הזמן לתפילה אישית. אני חושב שאחרי הרבה מאמרים בנושא ההשתדלות בחינוך מתבגרים, ארצה רק הפעם לדבר על ההשתדלות הרוחנית, ואין השתדלות גדולה מתפילה זו.
היסוד לקבוע זמן ולדבר עם השם יתברך במילים שלך, בשפה שלך, לא שייך למגזר מסוים אלא הוא יסוד שמוזכר בהרבה ספרים קדושים, ונהגו בו גדולי עולם: רבי אברהם בן הרמב"ם בסיפרו (המספיק לעובדי ה') כתב (בפרק 'התבודדות') שכך היתה תמיד דרכם של גדולי הדורות הצדיקים, אברהם, יצחק ויעקב, משה ודוד, וכל הנביאים ותלמידיהם הצדיקים, שנטו אל ההתבודדות הזו בתפילה. הרמח"ל גם הוא האריך ביסוד זה בכמה מחיבוריו, בהם הוא כתב (מסילת ישרים, פרק ט"ו), ש'זו התרופה היותר גדולה וחזקה שניתן למצוא נגד יצר הרע, והיא קלה, ופעולתה גדולה ופריה רב' (מאמר 'דרך עץ החיים'). גם המקובלים האריכו בשבח ההתבודדות (חרדים פרק ס"ה ופרק ע"ג), וכמובן – רבי נחמן מברסלב האריך בזה (ליקו"מ תניניא כ"ד), ולסיום החפץ חיים הביא ענין זה להלכה בביאור הלכה (סי' תקע"א ד"ה ת"ח), וכן מובא בסיפור תולדותיו שכך נהג מדי יום, בשדה או בעליית הגג שבביתו. אבל הנהגה זו שייכת לא רק אצל הצדיקים וגדולי עולם, אלא זו הנהגה ששייכת מאד גם אלינו, בהתמודדויותינו האישית, הזוגית והחינוכית.
מה עושים בזמן ההתבודדות? ניתן לנצל זמן זה לכמה "פינות":
- פינת התודה: להודות על הטובות שעשה עמנו הקב"ה, ועל ההרחבות שמרחיב לנו גם בתוך הצרות!
- פינת הנקודה הטובה: לחשבן מה עשיתי היום, ולתת דגש לחפש ולברר נקודה טובה, שורש טוב בכל דבר שעשיתי!
- פינת החזון: להזכיר מה המטרות שלי בחיים ('היכן אני בעולם'), מה תכליתי הנצחית, ואיך זכיתי להתקרב אליהן, ולו במשהו.
- פינת המשאלות: לבקש, גם על ביטול תאוותיו ומידותיו הרעות, גם להתקרב לקב"ה.
- פינת הוידוי והמחאה: לומר מה עשיתי לא טוב, ולהדגיש שאני נאנח על זה מעומק ליבי: 'בורא עולם, אני אטום, אני שחקן, אני לא מצליח להתחבר. לפרט. ולבקש על זה. והעיקר, למחות כנגד זה שהיצר הפיל אותי, ביחד עם חרטה וקבלה לעתיד, כדי לקיים מצות תשובה [חלק זה לא כדאי לקיים ביום השבת].
- כדאי לסיים בתודה, שזכינו לשבת כך בהתבודדות, ולפרש השיח שלנו עם בוראנו, ולבקש שנזכה להמשיך ולהתמיד בכך עוד.
הנה רואים שהחלק של חשבון-הנפש והתשובה תופס חלק מאד מסוים, ושאר כל ההתבודדות היא בעלת כיוון מנוגד, לראות את הטוב, לייקר אותו, להודות עליו, ולבקש עוד ממנו. כדאי לייחד חלק לדבר על מעלת ילדינו המתבגרים. זה מייצר מציאות טובה יותר בעולם.
היה מקום לדבר על המצוות הרבות שמקיימים בזמן ההתבודדות, היה מקום לומר כיצד מחקרים עדכניים מוכיחים שדיבור שכזה הוא העצה היחידה שמצליחה להעלות את רמת האושר ולגרום לאופטימיות ולמבט חיובי, וגם לקשרים חיוביים יותר עם הילדים. אבל יותר מהכל, ההתבודדות הופכת את האמונה ואת הקשר עם הקב"ה ליותר חי. לא רק בזמן ההתבודדות, אלא זה מהדהד גם בשאר החלקים של היום, ואין עצה מוצלחת מזו לחינוך ולהצלחה.