עבותות של אהבה.
שולי רנד, האמן המוכשר, כתב שיר נפלא ומוכר: 'דע בני אהובי'. הייתי רוצה ללמוד אותו ביחד, כי מעבר לשיר, יש בו לקחים ותובנות מדהימים, שבעיני, זכו לקלוע לנקודה הכי מהותית בחינוך בדור הזה.
השיר מדבר על הקולות המייאשים שקיימים בנו: 'הם יספרו לך שמליבי נעקרת, ומעל שולחני גלית לעד. הם יזכירו לך דברים שהסתרת, עד שכל גופך מבושה ירעד. הם יעמדו היטב על כל טעויותיך, טיפשותך, חיבתך אל הרע. הם ינודו לך: 'זה היה בידך, ועכשיו אין לך דרך חזרה".
ושולי ממשיך ומתאר את דבריהם של אותם קולות: "הם יוכיחו לך: 'לרחמנותי יש גבול אותו חצית בפחז רגליך. שום זעקה, שום אנחה, שום תעלול, לא יחזירו את פניי אליך'. הם יספרו לך על בת קול שלוחשת: 'שובו בנים שובבים, כולם – חוץ ממך'. הם יציעו לך: 'משנלכדת ברשת, עכשיו פרפר בה להנאתך'.
השיר מצליח לעמוד על הנקודה שבעיני הכי קריטית בדורנו, תחושת היאוש. זהו, אבוד, נלכדנו ברשת, עכשיו בואו נפרפר בה להנאתנו. לא כל אחד יכול להמשיג לעצמו בכאלו הגדרות חותכות את תחושותיו, אבל זה בהחלט הכיוון שלהם. בדור הזה כמעט ואין כבר אידאולוגיה של כפירה או עבודה זרה, סתם אין כח, יאוש שכזה, קולות שמשכנעים אותנו שאנחנו בחוץ.
ברוך השם, השיר מציע גם פתרון, שמתחיל בהבחנה ברורה, שאותם קולות הם מגיעים מגרונו של היצר הרע, שיותר ממה שרוצה להפיל אותנו בעבירה, רוצה ליאש אותנו בעקבותיה. ולכן, הקב"ה מיעץ לנו באהבה: "אל תקשיב להם, אל תאמין להם. דע, בני אהובי, כי מליבי לא נעקרת, לעולם אתה לי, ילד חן, בן שעשועים".
איזה יופי! מאות ספרים מאריכים ביסוד הזה, איך אנו בניו של הקב"ה, וכמה הוא אוהב אותנו. פסוקים, חז"ל, זוהר, אבל בדורנו, למי יש כח להתעמק בטקסטים ארוכים, ואיכשהו יותר נשמע הקול התובעני והמאוכזב. אז הנה בא שיר קצר ונוקב, ומתמצת את הכל: "מדבריהם האמת לא נעדרת, הן יש לך מה להכות על חטא. דברים שיכלת לבחור אחרת, ולא מצאת את העוז להתחרט, אף על פי כן אהובי, הרחק מליבך, כל מחשבת פחד, בעתה. מתחת כל אמת דוקרת מסתתרת האמת לאמיתה". יש אמת, מידת דין, חוקים ומשמעת, סמכות וגבולות, הנהגת משפט שבלעדיה לא היה קיום לעולם. זה נכון. אבל יש 'אמת לאמיתה', הנהגת יחוד, של אהבת אין קץ, שהיא הבסיס והשורש להכל.
כמה קל לשכוח מהאהבה הזו, ולהתפתות לשמוע בקול אותם קולות מייאשים. במבחן התוצאה, בדורנו החלוש, זה רק מוביל לרצות לפרפר ברשת ולא לצאת ממנה. אבל דבר ה' אלינו מאד ברור, הוא מתחיל בפסוקים שמדברים על אהבת הורים ("כרחם אב על בנים", ו"כאיש אשר אמו תנחמנו"), שבין אם הם טובים ובין אם פחות, בין כך ובין כך קרויים בנים.
כמה חשוב שנצליח לייצג את הקול הזה לילדים שלנו, כמה חשוב להנכיח את האהבה דרך קבלה והכלה, מילה טובה וחיבוק. בכוחנו לבחור אם אנו רוצים להיות שופר של הקולות המיאשים, או להיפך, צינור לדבר ה' הטוב והאוהב.
כרטיס כניסה ל"ישיבת האהבה"
יש לי ידיד שרצה לפתוח ישיבה, והתיעץ איתי על בחירת שם הולם. הוא חיפש משהו מכובד, תורני, ישיבתי, והכי חשוב: עדיין לא תפוס. זה לא קל, זכה דורנו למאות ואלפי ישיבות, גדולות וקטנות, אבל שם אחד, משום מה, נשאר פנוי, וזה גרם לי לחשוב מדוע. שמעתם פעם על השם: "ישיבת האהבה". מה דעתכם? נשמע מספיק תורני? מספיק מכובד?
מסתבר שזה שם מוכר, למעשה הישיבה עדיין פועלת, אבל לא כאן בעולם הזה, אלא דוקא בעולם הבא. כן כן, גם בעולם הבא יש ישיבות, כך אומר הזוהר הקדוש (מובא בספר החרדים, פרק ח'), שגם בשמים יש ישיבות שונות, ולכל ישיבה יש שם, לכל ישיבה יש ראש ישיבה.
ישיבת האהבה (בארמית: 'מתיבתא דרחימותא') היא ישיבתו של אהרן הכהן. והזוהר מגלה לנו שהיא עדיין קיימת, כמו שמרומז גם במשנה, במסכת אבות (פרק א'), שם אומר לנו הלל הזקן: 'הוי מתלמידיו של אהרן'. יש כאן דיוק נוקב. לא כתוב ללכת עם מורשתו של אהרן, או להמשיך את דרכו, אלא להיות מתלמידיו, ללכת במהלך שיסתיים בשמיעת שיעורים כלליים מאהרן הכהן בכבודו ובעצמו.
אז יש לנו ישיבה, ויש ראש ישיבה. מה נשאר? תנאי קבלה. לשמחתנו, תנאי הקבלה ידועים ומפורסמים, וכתובים במפורש שם במשנה: 'הוי מתלמידיו של אהרן: אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה'. כדי להיכנס בשמים לישיבתו של אהרן הכהן, עלינו ללכת בדרכו, לאהוב את הבריות ובכך גם לקרבן לתורה. זו הדרך לעבור את "ועדת הקבלה" בכניסה לישיבה של אהרן הכהן.
כדי להגיע למעלה הזו, לקרב לתורה את הבריות, יש תנאי קודם, שצריך לאהוב אותם. והסדר כאן קריטי. זה תנאי בסיסי שקשה לזייף. לפעמים יותר קל לישם אותו עם 'קירוב רחוקים', ויותר קשה לישם אותו עם 'קירוב קרובים'. יותר קל ליישם אותו עם נערים נוחים, מצטיינים, או לפחות בעלי מיומנויות ניהול עצמי סבירות, ויותר קשה עם נערים שקצת חצופים ואימפולסיבים, פוסט-טראומטיים ושובבים. 'בריות' שכאלו נוטות להיות עוקצניות ומרירות, והיחסים איתם נהיים טעונים, ולכן פחות נחמד לאהוב ולקרב אותם, אבל הלל הזקן, שמגלה לנו על תנאי הקבלה של ישיבת האהבה של אהרן הכהן, מדייק בדבריו שכדי לקרב גם אותם לתורה – צריך לאהוב אותם, כמו שבאמת הלל הזקן עצמו נהג עם כמה גרים, למרות נתוני הפתיחה הקשים שהיו להם בתחילת דרכם.
אז כדי לקרב את הבריות לתורה, צריך לאהוב, אבל צריך גם שהאהבה תהיה מורגשת ונוכחת, שגם הנער יוכל כך להעיד, למרות שכרגע כלי המדידה שלו לא לגמרי מדויקים. כדי להנכיח את האהבה צריך לדעת להעלים עין מדברים מסוימים, לראות את הנשמה היהודית הנוצצת והמתוקה שמסתתרת לה מאחורי חומות של אבן שמכסות אותה, לייצר שיחה ותקשורת, באשר הוא שם.
אם נצליח בכך גם אנו, להיפרד מהביקורתיות והעין הרעה, נוכל להצליח, דרך חיוך, דרך מילה טובה, לייצר זמני איכות וחיזוק, עם הרבה עבותות של אהבה, ובכך גם נציל נשמות בישראל, ועל הדרך, נזכה גם בכרטיס כניסה לישיבת האהבה, ישיבתו של אהרן הכהן בעולם הבא, כפי שמלמד אותנו הזוהר.
לרכישת ספר: 'בוסר המלאכים' ארגז כלים להורי המתבגר, מאת הרב דן טיומקין חייגו להידברות שופס 073-222-12-50