לא מזמן הוזמנתי להרצות בפני ציבור גדול. קצת הקדמתי, וזכיתי לשמוע גם את שיחתו של זה שדיבר לפני, איש חינוך מפורסם, שבחר לפתוח את הרצאתו במילים הבאות: 'יסוד היסודות בחינוך, ללא שום ספק, הוא חינוך וגבולות, משמעת וסמכות'. עד כאן דבריו, שהמשיכו עוד ועוד בזו הדרך.
גישתו מובנת, אנו בדור בו הסמכות ההורית נשחקת, אך בכל זאת, אני חולק עליו מכל וכל. הדרך להתמודד עם הסמכות ההורית המעורערת צריך להיות ממקום אחר, מקום שעליו כל גדולי ישראל עוררו: יסוד היסודות בחינוך, ללא שום ספק, הוא אהבה. עבותות של אהבה. משם זה מתחיל. האהבה מחייבת גם לשים גבולות, נכון, אבל הכל מתחיל באהבה. זו הקומה הראשונה והמחויבת, שעליה צריך לבנות גם גבולות ומשמעת, אבל אסור להתבלבל כאן: העיקר זה האהבה!
למעשה, זה מקביל לאהבת ה' אותנו. בהרבה מקומות מוזכר שהיחס של הקב"ה אלינו הוא יחס של רחמי הורים לילדיהם, כמו שכתוב: "כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים רִחַם ה' עַל יְרֵאָיו" (תהילים ק"ג י"ג), או (ישעיהו ס"ו י"ג): "כְּאִישׁ אֲשֶׁר אִמּוֹ תְּנַחֲמֶנּוּ כֵּן אָנֹכִי אֲנַחֶמְכֶם". הנהגת ה' אותנו בשתי הנהגות שונות: יש את הנהגת משפט, אבל יש גם הנהגה נוספת, הנהגת יחוד (כמו שהרמח"ל ב'דעת תבונות מאריך בזה), של אהבה ללא גבול.
במצב רגיל ניכרת הנהגת המשפט, ואילו הנהגת היחוד מתגלה באופן ניכר וברור רק בזמנים ובמצבים מסוימים (אגב, פורים הקרב ובא – הוא עת רצון שיסודו הוא גילוי זה). גם בחינוך ילדים, לפעמים עיקר השיח הוא סביב מטלות וחוקים, אבל הבסיס של הכל – זו אהבה. לדוגמה, אם ילד קטן ינסה לעזוב את ידה של אמו ולרוץ לכביש היא תכעס עליו, ובצדק, אבל אם הוא חלילה ידרס, היא לא תשמח ותגיד שמגיע לו, אלא מיד תתגלה האהבה הבלתי מותנית שלה אליו. כי האהבה היא בסיס הכל.
בחינוך מתבגרים, אנו נדרשים לפעמים להזכיר לעצמנו את זה. כי הנער נקרא 'נער' על שם שהוא מנוער מן החכמה, מן העול, כחלק מתהליך בו הוא מגבש את זהותו העצמית, ובדרך גורם לנו הרבה כאב לב. יש נערים שזכו ליותר יכולות ניהול עצמי ושליטה עצמית, ויש כאלה שפחות, אבל זה גיל קשה, שאנו ההורים צריכים לעשות עבודה פנימית לא פשוטה לזכור שככל שהנער ירגיש אהוב, כך יהיה לו יותר קל לעבור בשלום את הנסיונות והפיתויים העצומים שבדורנו.
עצם האהבה לא מוטלת בספק, אבל לפעמים עודף הדאגה שלנו לעולם הבא שלו, גורמת לו להרגיש שלא מספיק אכפת לנו מהעולם הזה שלו, וממילא האהבה אינה מורגשת. זה יסוד עצום, יסוד שמחייב לפעמים להתעלם מהטעויות שלו. יש פסוק בתורה שאומר: "וְהִתְעַלַּמְתָּ" (דברים כ"ב א'). זה כלל בהלכות השבת אבידה, אך רבותינו הרחיבו את הכלל הזה לעוד דברים, ולמדו מכאן שזה גם יסוד גדול בהתייחסות לזולת: פעמים שאתה מתעלם (הרשב"א בתשובה, ח"ה סי רל"ח).
כמו כן, כדאי להתאמץ שלא להיגרר לויכוחים, או לנסיונות שכנוע, כי בכך רק מחייבים את הנער לתפוס צד, להתבצר ולשכנע את עצמו עוד ועוד בצדקת דרכו, בעיניו. "בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה", ובתחבולות עוד נצליח לעורר ולהעיר את האהבה, כדי ליצור קשר בריא וחיובי עם הנערים, ובעזרת ה', בזכות זה, ה' גם יעורר עלינו את רחמיו, ונזכה שיתקיים בנו הפסוק: "וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם"(מלאכי ג' כ"ג).